החלטה בתיק ה"פ 1231/07 - פסקדין

1.         המשיבה (התובעת) הגישה נגד המבקשת (הנתבעת) תובענה על דרך של המרצת פתיחה בטענה של הפרת סימן מסחרי רשום של המשיבה בשם BASTA. המבקשת משתמשת בשם BUSTER. שתי החברות משתמשות בשמות המסחריים הנ"ל לשם שיווק קוטל עשבים המכיל חומר פעיל זהה, בריכוז זהה. החומר איננו מוגן בפטנט, ומדובר בחומר גנרי. לכן, עילת התביעה מבוססת בעיקרה על הפרת הסימן המסחרי הרשום בישראל, בשל השימוש שעושה המבקשת בשם אשר על פי הנטען דומה במראה ובצליל לסימן המסחרי של המשיבה. בנוסף לעילה של הפרת סימן מסחרי רשום, מבוססת התביעה גם על העוולה של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, פגיעה בזכות הקניין של המשיבה, הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, הפרת חובה חקוקה (המוטלת לפי פקודת סימני סחורות) ועוולת הרשלנות. המרצת הפתיחה נתמכת בתצהיר אחד של מנהל המוצר הכללי של המשיבה. סעד כספי איננו נדרש בתובענה, והמשיבה מצהירה כי היא שומרת על זכותה לתבוע סעדים נוספים, ובכלל זה פיצוי כספי, ולשם כך היא תעתור לפיצול סעדים.

הסעדים המבוקשים בתובענה הם: הצהרה על כך שהמבקשת "מפירה" את זכויות המשיבה; צו מניעה קבוע האוסר עליה לעשות כן; צו המורה למשיבה לאסוף את המוצרים "המפרים" ולאחסנם; וצו למתן חשבונות בעניין המוצרים "המפרים" שנמכרו וההכנסות שהתקבלו מהם.

2.         המבקשת לא הגישה תגובה של ממש להמרצת הפתיחה: היא הגישה בקשה למחוק את התביעה על הסף מטעמי שיהוי, ויתור והשלמה של המשיבה עם שיווק קוטל העשבים של המבקשת תחת המותג BUSTER. לחלופין, עותרת המבקשת למחיקת כותרת, והעברת התביעה לפסים של תובענה רגילה.

3.         ייאמר מיד: אין בסיס כלשהו לבקשה למחיקה על הסף. טענה של שיהוי, ויתור או הסכמה לשימוש "מפר" של סימן מסחרי, היא טענה המצריכה שמיעת ראיות באופן מובהק. עובדה היא, שטענה זו הועלתה על ידי המבקשת בצירוף תצהיר המשתרע על לא פחות מ- 15 עמודים, אליו צורפו ח' נספחים. מערכת השיקולים לקבלת טענת שיהוי מורכבת ומסועפת, כפי שהבהיר בית המשפט העליון בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים, פ"ד נז (5) 433 מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה. לצורך בחינת השיקולים הרלבנטיים יש חובה לשמוע ראיות. כך גם לגבי טענת ויתור או השלמה: היא דורשת הוכחה בדבר מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצדו, וידיעה על קיום ההפרה (ראה עניין תלמוד תורה הנ"ל בעמ' 446). יתר על כן, הסכמה בשתיקה להפרת סימן מסחרי עשויה לקום רק אם יוכח שבעל הסימן עודד בהתנהגותו את המפר להמשיך בהפרה, והלה שינה מצבו לרעה (ע"א 116/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא(3) 505, 509-510; ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' אריאל מקדונלד, פ"ד נח(4) 314, 343-344). גם יסודות אלו דורשים הוכחה בראיות, ואפילו הוכחה ברמה גבוהה (עניין תלמוד תורה הנ"ל, בעמ' 446, ורע"א 9060/04 טפת נבו נ' כאשי ואח', תק-על 2008(1) 670, מפי כב' השופט י' דנציגר (23.1.08).

אין לקבל את טענת המבקשת כי המשיבה לא הגישה תצהיר על מנת לסתור את טענות המבקשת בעניין השיהוי והויתור. אם דרוש תצהיר על מנת לסתור טענות אלו, אות היא לכך שאין למחוק את התובענה על הסף בלא לשמוע ראיות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה למחיקה על הסף נדחית.

4.         אשר לבקשה להעברת התובענה לפסים של הליך תביעה רגיל, טוענת המבקשת כי מדובר בהליך המעלה סוגיות עובדתיות מורכבות, אשר יצריכו גם הגשת חוות דעת מומחים בשאלת המוניטין הנטען של המשיבה, הטעיית הצרכנים וכו'. טענה נוספת, שאיננה מובנת היא, כי המצהיר מטעם המשיבה (אזרח גרמני) לא ייחשף לחקירה נגדית בתצהירו. עוד טוענת המבקשת כי המצהיר היחיד מטעם המשיבה לא יוכל ליתן עדות מספקת לצורך הכרעה במשפט, וכי אין די בתצהירו כדי להוכיח את יסוד ההטעיה הנטען. גם טענה זו איננה מובנת: האם המבקשת מעוניינת להעניק למשיבה הזדמנות להגיש ראיות טובות יותר ומספקות מאלו שהגישה? עוד טוענת המבקשת כי יש להעביר את התביעה לפסים של תובענה רגילה, על מנת שתוכל להגיש תביעה שכנגד (לא ברור באיזו עילה).

5.         אכן תהיתי כיצד מתכוונת המשיבה להוכיח את תביעתה במסגרת המרצת פתיחה, הנסמכת על תצהיר קצר אחד. למעשה, מדובר בתביעה למתן חשבונות, המתבררת בשני שלבים: שלב ראשון נוגע לחבות, ובמקרה זה הפרת הקניין הרוחני; שלב שני נוגע לסעדים בגין ההפרה, ובהם צו לאיסוף המוצרים המפרים וצו למתן חשבונות. המשיבה אכן מבקשת סעדים אלו, אך נמנעת מדרישה לתשלום סכום כלשהו. היא מודיעה כי היא שומרת לעצמה את הזכות להגיש תביעה כספית נוספת. בנסיבות אלו, ספק אם יש מקום לנהל תובענה בגין הפרת קניין רוחני, בצירוף הסעדים המתבקשים לעיל, על דרך של המרצת פתיחה. אינני משוכנע כי רצוי לאפשר למשיבה לנהל דיון משפטי בשני הליכים שונים, ולבקש חלק מן הסעדים בגין הפרה בהליך זה, וסעד כספי בהליך נפרד. המגמה  היא לעודד תובע למצות את זכויותיו בהליך אחד, אם הוא יכול לממש את כל סעדיו בהליך זה, במקום לפצל את תביעותיו לסעד הצהרתי בהליך הראשון וסעד כספי בהליך השני (ראה: ע"א 351/82 אילון נ' אסטרייכר, פ"ד מא(2) 673, פסקה 3; ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85, 90; רע"א 1910/04 אילונית נ' בנק דיסקונט, פ"ד נח(6) 193, 198). 

זאת ועוד, המבקשת מעלה טענות של שיהוי, ויתור והסכמה להפרה מצד המשיבה, ולא ברור כיצד תוכל המשיבה להתמודד עם טענה זו במסגרת המרצת פתיחה (שבה אין זכות מוקנית להגשת תגובה לכתב התשובה). גם טענה זו, סביר להניח, תצריך שמיעת עדים נוספים.

המשיבה מדגישה בתגובתה כי המבקשת הודיעה בפתח הבקשה שהגישה כי היא החליטה - מבלי שהדבר יהווה הודאה כלשהי מצדה - לחדול משיווק קוטל העשבים תחת המותג BUSTER. אולם, הצהרה זו איננה מונעת את הדיון בשאלת ההפרה במועד שקדם להגשת התובענה, כולל הסעדים המבוקשים על ידי המשיבה.

6.         חרף האמור לעיל, נראה לי שקשה להחליט בעניין מחיקת הכותרת בשלב זה, שבו טרם הוגשו כל כתבי הטענות, ולא ברור מה היקף התיק, מהן הסוגיות השנויות במחלוקת, ומיהם המצהירים והעדים. המשיבה הגישה המרצת פתיחה הנתמכת בתצהיר קצר אחד, ואילו המבקשת לא הגישה, כאמור, כתב תשובה. לאחר שיוגשו כתבי הטענות, ואקיים דיון מקדמי, שבו יתברר האם יהיה צורך בעדים נוספים, וכמה מצהירים או מומחים יש, ניתן יהיה להחליט האם יש מקום להעביר את התביעה לפסים של תובענה רגילה. בשלב זה, נותרה טענתה של המבקשת כי זכויותיה תקופחנה אם הדיון יתנהל על דרך של המרצת פתיחה - כטענה שנזרקה בחלל הריק.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה למחיקה על הסף נדחית. הבקשה למחיקת כותרת נדחית בשלב זה, ואחליט בסוגיה זו בשלב הדיון המקדמי.

המבקשת תשלם שכ"ט עו"ד בבקשה זו בסך 10,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק.

8.         המבקשת תגיש כתב תשובה בתוך 30 יום, על מנת שניתן יהיה לקיים במועד את הדיון המוקדם שנקבע ליום 26.5.08 שעה 08:30.

9.         המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א בניסן, תשס"ח (16 באפריל 2008), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: